חברת נמל חיפה בע"מ נ' דוד יחזקאל ובניו בע"מ

פסק דין

ערעור על פסק דינו של בית משפט שלום בחיפה (כב' השופטת נסרין עדוי), מיום 17/8/11 בתא"מ 33178/06/10.

השאלה העומדת לדיון בערעור הינה האם רשאית המערערת, המספקת שירותי נמל ושירותים נלווים, לגבות מהמשיבה - עמילת המכס לגבי טובין ששוחררו מהנמל שנתיים וחמש שנים לפני כן - הפרשים של אגרת נמל או רציף, שנבעו מחישוב מחודש של שווי הטובין, שהוערכו בחסר, זאת לאחר ששולמה אגרת רציף שנדרשה עם שחרורם והעברתם לידי היבואן.

העובדות הצריכות לענייננו

1.א. המערערת היא חברת נמל ממשלתית, שהוסמכה על פי סעיף 10 לחוק הספנות והנמלים, התשס"ד - 2004 להפעיל את נמל חיפה, והיא חליפתה של רשות הנמלים. המשיבה היא חברה העוסקת בין השאר בעמילות מכס ובסוכנות מכס, ומספקת ללקוחותיה היבואנים שירותים מקצועיים לשחרור טובין המיובאים על ידיהם ארצה מהנמל. בין השאר, משלמת המשיבה עבור היבואנים את מסי היבוא ואגרות הנמל ישירות למערערת, מחשבונותיה, במסגרת הסדר מסלקה בנקאית (להלן: הסדר המס"ב). המערערת גובה מיסים ואגרות אלה על פי תחשיביה, כעולה ממסמכי היבוא, באמצעות הרשאה שניתנה לה על ידי המשיבה לחיוב החשבון, וכנגד גבייתם, מאפשרת את שחרור הטובין מיידית ליבואן.

עסקינן ב"אגרות רציף" שהותקנו מכח סעיפים 38 ו-60 לפקודת הנמלים [נוסח חדש], תשל"א-1971 (להלן: פקודת הנמלים), ותקנות 233 ו -235 לתקנות הנמלים, התשל"א -1971 (להלן: התקנות). מהתקנות נלמד כי ערך הטובין נקבע על ידי רשות המכס, בהתאם להוראות פקודת המכס.

ב. בענייננו, גבתה המערערת מהמשיבה את ההפרשים בגין אגרות הנמל, העומדים על יותר מפי 2 מהחיובים המקוריים, רטרואקטיבית, לאחר חלוף שנים משחרור הטובין לשני יבואנים, חברת מרקורי א.ק.ג. סחר והשקעות בע"מ (להלן: מרקורי), בגין 37 משלוחי משקאות שנעשו בין השנים 01'-03', ולדוד אלחלבי (להלן:אלחלבי), עבור שלושה משלוחי ביגוד והלבשה שנעשו בין השנים 05'-06'. המערערת גבתה במקור 17,976 ₪ מהמשיבה והפרשים בגין הטובין של מרקורי בסך 19,557 באוגוסט 07' - למעלה מארבע שנים לאחר שחרור הטובין לידיה, כאשר המשיבה הודיעה כי מרקורי נתקה עמה את הקשר עוד בינואר 04'. בגין הטובין לאלחלבי נגבה במקור 1,599 ₪, ואילו ב- 10/12/07, הוחזר למשיבה מלוא הסכום ונגבה תחתיו סך של 6,265 ₪, כאשר המשיבה הודיעה כי הקשר עמו נותק עוד בפברואר 06'.

ג. המשיבה תבעה השבת הסכומים שנגבו, בטענה כי גביית החובות שנוצרו כתוצאה מהפרשים בין גובה האגרות ששולמו בפועל ביום שחרור הטובין, לבין גובה האגרות שהיו אמורות להיות משולמות עבור הטובין המשוחררים, לאחר שחרורם, מחשבונה דרך הסדר המס"ב, שמטרתו אך לייעל את שחרור הטובין במהירות, מחשבונה במקום מחשבון היבואן, נעדרה בסיס חוקי, גבלה בחוסר תום לב וחרגה מההרשאה שניתנה לה. לטענתה, אין פקודת הנמלים מאפשרת גבייה רטרואקטיבית, שכן המשיבה חדלה להיות בעלת הטובין לאחר שחרור הטובין לידי היבואן, הינה "צינור להעברת כספים" בלבד, ואינה שלוחתו על פי דין.

ד. המערערת עמדה על זכותה לגבות את הפרשיהן של אגרות הנמל ו/או הרציף מהמשיבה במועד בו נגבו, וטענה כי פעלה כדין, שכן אף שהיבואן חייב בהם, גם המשיבה היתה חייבת בתשלומם, אם אישית ואם כשלוחתו של היבואן. זאת מכוח הוראת סעיף 19 לפקודת הנמלים, הקובעת כי מי שפועל כשלוחו של בעל הטובין לענין מענייני הפקודה או התקנות מכוחה, רואים אותו כבעל הטובין, יהיה אחראי אישית לתשלום כל אגרות הנמל והיטלים אחרים שעל הטובין, ולעשות כל פעולה שבעל הטובין חייב לעשותה, אם כי אין בכך כדי לגרוע מאחריותו של השולח.

לחיזוק טענותיה הפנתה לשתי הצעות חוק לתיקון פקודת הנמלים. האחת הצעת חוק לתיקן פקודת הנמלים (סייג לאחריות סוכן מכס), התשע"א – 2010, והשנייה מיום 3/8/11 הצעת חוק לתיקון פקודת הנמלים (מספר 4), (סייג לאחריות סוכן מכס), התשע"א – 2011, (להלן: הצעת החוק) המציעה לתקן את סעיף 19 לפקודת הנמלים, כך שאחריותו של סוכן המכס תצומצם ברוח דומה לתיקון שנעשה בחוק סוכני המכס תשכ"ה -1964 (להלן: חוק סוכני המכס), באופן שהסוכן יהיה פטור מאחריות אישית לחובות לקוחותיו, אלא אם נמצא כי סייע להם להשתמט מתשלומים אלה. לשיטת המערערת מצביע התיקון על כך כי לפניו היתה פרשנות הסעיף כנטען על ידה, לפיה חב הסוכן אישית לתשלום אגרות הרציף מכח סעיף 19 לפקודת הנמלים.

2.פסק דינו של בית המשפט קמא

בית משפט קמא בחן את הוראות החוקים והתקנות הרלוונטיות לעניננו, וחייב את המערערת להשיב למשיבה את הסכום שגבתה, משוערך על פי דין.